מילים יכולות להרוג

כול דקה.. אני שומעת אותם אומרים,חושבים,מתלחששים.
מדברים עלי.
צוחקים עלי.
מלגלגים על התסרוקת,הפנים,הבגדים,סגנון הדיבור.
קוראים לי שמנה,טיפשה.
... הכול נחרט לי בראש.
הכול.
אני שומעת את אחת הילדות אומרת
"איזה כלבה שמנה מגעילה מכוערת הילדה הזאת"
רצה לשירותים ובוכה.
כלבה.זונה.שמנה.מכוערת.טיפשה.
הכול נחרט
אני שומעת את חבר שלי לשעבר אומר
"איך הייתי חבר שלה? איכסה גועל"
רצה לשירותים ובוכה.
אני חותכת ורידים כול יום. כול היום
אני רוצה למות.
אין לחיים שלי שום משמעות.
אני לא צריכה לחיות. בכלל!
אני הולכת למקלחת עם סכין חותכת את עצמי. לא בכוונה למות. רק לגסוס
אני שומעת את ההורים שלי
"אולי נמסור אותה? אנחנו לא מגדלים ילדה כזאת! מצדי להשאיר אותה ברחוב"
אני מתחילה להתקרב יותר ויותר לורידים ונסוגה אני לא רוצה למות.
רק למשוך תשומת לב
אני הולכת לישון ובוכה.
אני קמה הולכת לבית ספר ומסתגרת בשירותים בוכה. בלי הפסקה.. השרת הוא חברי הטוב שהבטיח להוריד את כול הפוסטרים שלי
אני מגיעה הביתה והולכת למקלחת שעדיין מלאה בדם מאתמול.
אני מתחילה לנקות.
גמרתי.
אני הולכת להביא סכין.
אני מתחילה לחתוך את עצמי. אני מגיעה לורידים וחותכת בלי משים דם מתחיל להשפריץ בכמויות.
אני צועקת מכאב
אך אף אחד לא מגיע אלי
אני כותבת על המראה בדם
"לא יכולתי לסבול יותר."
מקווה שיזכרו אותי..
אני שוכבת בשלולית של דם חמים ומרגישה טעם מתכתי
אני עוצמת את עיני
אחי הקטן נכנס היחיד שמקבל אותי חוץ מהשרת
ואומר
"מה קרה?? למה יש פה דם?? אל תרדמי!! אל תלכי"
היחיד שאכפת לו ממני
אני מרימה יד מלאת דם אל פניו הרכות.. הוא רק בן 13
ואומרת
"זה מאוחר מדי. להתראות"
אני עוצמת את עיני ונעלמת אל תוך החשכה..
______________________________________________________
תפסיקו לצחוק על ילדים,אתם מורידים להם את הביטחון מעצמי,אתם לא יותר טובים .