למות זה הפתרון היחיד...

אבל מצד שני, אפשר להמשיך ולהנות, לצחוק, לאהוב, לשנוא, לחייך, ללמוד, לטעות, להכיר, להודות ..

וכשאני קוראת פוסטים של נעריםות בגיל ההתבגרות על זה שהם רוצים למות אני מבינה אותם אבל גם לא מסכימה איתם .

למען האמת יש לי דוגמא מאוד חמורה מהמצבים האלה, יש לי בכיתה ילדה שהיא לא מקובלת אבל העניין שהיא מהלא מקובלים שאין להם בכלל חברים .

אני שבאתי רק השנה הכרתי אותה, דיברתי איתה והכול... אבל היא הייתה (ועדיין) פסימית ונורא אגואיסטית .

רק השבוע היא כבר אמרה לי "אני סתם מיותרת, מאז שנולדתי אני רק סובלת ... ולחיות זה כבר סבל "

ושיחה שהייתה ביננו השבוע :

אני : אני מבינה אותך שיכולים להיות עצובים, אבל מזה דיכאון תגידי לי ? פה את מגזימה , לחיות זה לא סבל במיוחד לא בשבילך

ותאמיני לי שגם לי היו תקופות שהמשפט הפותח שלי היה "בא לי למות"

היא: זה שאת חיה זה אומר שאת כבר סובלת

אני : משתגידי ..

הילדה הזאת באה ממשפחה עשירה , ההורים שלה אלה ההורים הכי מוצלחים שאני מכירה (כי אני בעצמי בקשר עם אמא שלה) ובאמת שלא נראה שיש לה על מה להתלונן .

אבל אלוהים , הבעיה שלה היא זה שהיא בוחרת להתרחק מחברים ואז היא מתלוננת

 והיא הבעיה, והעיקר שהיא יודעת שזאת היא שגורמת לעצמה את זה , ולא פותרת את הבעיה .

והיא רק בת 11 וחצי

הבנתם את  הטימטום ? ואתם גדולים יותר מ-11 וחצי (כי הגילאים של של מי שכותב פוסטים דיכאונים כאלה הוא מעל 13 , כמו שקראתי עד עכשיו)

אל תעשו את זה לעצמם, זה גיל ההתבגרות - אתם עוד תתחרטו על זה כשתגלו שבזבזתם את הזמן הכי טוב בחיים על זה ..

ועכשיו רק שיהיה סיום לפוסט "יפה" שכזה , אני רוצה לשים קישור לשיר שאני אוהבת : http://www.youtube.com/watch?v=V2vqLi4b13o&ob=av3e